ניו-ג'ורנליזם.

בשנות ה-50 של המאה ה-20 החלו להישמע בארה"ב קולות ביקורת, שקראו לנטישת התפיסה האובייקטיבית, שהנחתה את העיתונות במשך עשרות שנים. הנימוק העיקרי של המבקרים היה שהתפיסה האובייקטיבית אינה משקפת את המציאות, כפי שהיא מתיימרת, אלא עושה בדיוק הפוך. על רקע דברי הביקורת האלה החלו לצוץ עיתונים שנתנו לכותבים דרור למחשבותיהם, להשקפותיהם ולרגשותיהם. המוטו שהנחה את הכותבים בעיתונים אלה הוא: העיתונאי אינו צופה אובייקטיבי והוא גם אינו צריך להיות כזה, אדרבא, עליו להיות חלק מהסיפור ולנקוט עמדה. סגנון כתיבה זה נקרא: ניו ז'ורנליזם.

כתיבה עיתונאית אישית וסובייקטיבית, המבוססת על 2 מרכיבים: נקיטת עמדה במודע של הכותב/ת והתערבותו בנושא או נשוא הכתבה, וכן- שימוש בסגנונות כתיבה המוכרים מתחום הספרות, בעיקר מכתיבת סיפורים קצרים. נקודת המוצא שכל עיתונאי/ת מספר/ת סיפור אישי.

חוקרים מזהים 5 תחומים שבהם באה לידי ביטוי תפישת הניו ז'ורנליזם:
1. עיתונאות ספרותית – אימוץ טכניקות כתיבה המקובלות בספרות יפה כחלק מהכתיבה העיתונאית. שילוב דו-שיח (דיאלוג) בטקסט, משל ונמשל, מיתוסים, תחבולות ספרותיות היוצרות מתח, דרמה, ועוד.
2. עיתונאות מסנגרת – על העיתונאי/ת להיות סובייקטיבי, לנקוט עמדה ולצדד באחד הצדדים שעליהם הוא/היא מדווח/ת. תפיסת העיתונות המסנגרת היא היפוכה של העיתונות האובייקטיבית.
3. עיתונאות מחתרתית – מונח גג לסגנונות כתיבה שונים, מנתינת במה לבעלי עמדות פוליטיות קיצוניות ועד עיתונאים רציניים החשים כי העיתונות הממוסדת מגבילה אותם. נקודת המוצא: העולם לא ייחרב גם אם יפורסמו דברים אנטי ממסדיים במהותם.
4. דמוקרטיה בחדר חדשות – היא השאיפה הגדולה ביותר הגלומה בתפיסת העיתונות החדשה. חתירה לכך שהעורכים החדר החדשות ייהנו מחופש פעולה מוחלט, כלומר מדמוקרטיה, ללא תלות בגורמים חיצוניים – בעלים, משקיעים, מפרסמים או מקורות מידע. שאיפה זו לא זוכה למימוש אמיתי.
5. נגישות של הציבור – יש לאפשר לציבור להשמיע את קולו על-ידי פיתוח ערוצים מיוחדים שישמשו במת ביטוי לציבור הרחב. כגון: הרחבת מדורי המכתבים של הקוראים בעיתונים, הקדשת מקום מיוחד למאמרים ולדעות של הקוראים ו/או הצופים. המטרה: שכלי התקשורת יהיו נגישים לכולם ויהוו במה לפרסום דעותיהם והשקפותיהם של הציבור הרחב.

השפעת הניו ז'ורנליזם על העיתונאות האובייקטיבית: 
בשנות ה-70 של המאה ה-20, היו שהאמינו כי העיתונאות החדשה תהפוך לסגנון השולט בעיתונאות ותדחק את רגליה של העיתונות האובייקטיבית והמאוזנת ואף תביא לקצה. יש הטוענים כי זה לא אירע לחלוטין, בעיקר בגלל שהעיתונות האובייקטיבית אימצה רבים ממרכיביו של הניו ז'ורנליזם ושילבה אותם בתוכה. דעה אחרת גורסת כי עיתונאות אובייקטיבית המאמצת את מרכיביו של הניו ז'ורנליזם היא כבר לא אובייקטיבית, וכי הניו ז'ורנליזם הצליח, בכל זאת, להכחיד כמעט לחלוטין את העיתונאות האובייקטיבית.

דוגמאות להשפעות של הניו ז'ורנליזם על העיתונות האובייקטיבית:
*הכתיבה הספרותית תפסה מקום קבוע בעיתונות – לא רק בכתבות מגזיניות, אלא גם בראיונות ואפילו בדיווחים החדשותיים. דיווחים בסגנון אישי, כמו: "הייתי שם", או הצטרפותה של כתבת לאירועים ודיווח על חוויותיה.
*סגנון כתיבה אישי הכולל נקיטת עמדה, חדר למהדורות החדשות המכובדות ביותר. כתבות מסוג זה מתפרסמות לצד כתבות אובייקטיביות ובמקביל להן.
*נושאים נועזים ופרובוקטיביים, שהיו מתפרסמים רק בעיתוני מחתרת, מתפרסמים כיום בתדירות גבוהה בכל המהדורות. 
*סיפורים אנושיים רבים, כמו גם חדשות "רכות", כשהם כתובים או משודרים בסגנונות שאינם דבקים בכללי הכתיבה האובייקטיבית והמאוזנת.
*אינטראקטיביות – פתיחת ערוצי התקשורת לציבור הרחב, שאת ביטויו המקסימאלי ניתן למצוא באינטרנט.

עם זאת, חשוב להדגיש, כי רוב מהדורות החדשות בעולם, עדיין מנסים ליישם את תפיסת העיתונות האובייקטיבית, הניטראלית והמאוזנת, בכל הקשור לדיווחים החדשותיים.