עיתונאות אובייקטיבית וניו-ג'ורנליזם.

ניו-ג'רנליזם ועיתונות אובייקטיבית

שורשיה של תפיסת העיתונות האובייקטיבית נעוצים בשלהי המאה ה -19. את היסודות לה קבע אדולף אוכס, שרכש את היומון הכושל אז, ניו יורק טיימס, והפך אותו, בתוך שנים ספורות לסמל ולמופת לעיתונות איכות. מדיניות הפרסום שגיבש אוכס היתה חתירה לאובייקטיביות מרבית בדיווח העיתונאי וניטרול עמדותיו/ה האישיות של הכתב/ת. עד היום, בעיקר בדיווח החדשותי, דרישת האובייקטיביות היא אולי הציווי העיתונאי החזק ביותר, למרות, כפי שנראה בהמשך, ההכרה שאובייקטיביות מוחלטת אינה ניתנת להשגה.

תפיסת תפקיד העיתונאי/ת:
הפירוש המעשי של תפקיד העיתונאי/ת ע"פ האסכולה של העיתונאות האובייקטיבית מבוסס על 4 עקרונות מרכזיים:
א) יש אמת אחת הניתנת לחקירה ולגילוי.
ב)  תפקיד העיתונאי דומה לתפקידו של המדען: לחקור את האמת ולהביאה לידיעת הציבור.
ג) עובדות ורק עובדות 
כתבי העיתון יגבילו עצמם, בדיווח החדשותי, אך ורק לעובדות, בלי לערב דעות והשקפות אישיות. תפיסה זו רואה את הכתב ואת העורכים כמקצוענים, הבודקים ביסודיות את העובדות ומדווחים עליהן, תוך כדי ניטרול דעותיהם האישיות. 
לדוגמא: אסור שלדעותיה הפוליטיות האישיות של הכתבת לענייני מפלגות, יהיה הד, ולו הקלוש ביותר, בדיווחים שהיא מעבירה לעיתונה. ע"פ תפיסה זו את הטיפול הניטראלי שהעיתונאים אמורים להעניק לעובדות ולאירועים עליהם הם מדווחים, ניתן לדמות לטיפול של רופא, המצווה להעניק טיפול זהה לחולה המטופל על ידו, גם אם הוא אויב. 
ד)עקרון ההגינות והאיזון בדיווח
עיקרון זה קובע כי הכתב/ת והעיתון צריכים לדווח בצורה הוגנת על כל נושא, ובמקרים של עימות או מחלוקת יש לתת לשני הצדדים הזדמנות להציג את עמדותיהם, באותן פרופורציות. 
לדוגמא: כתבת לענייני משטרה המדווחת על תלונה להטרדה מינית  של עובדת במשרד ממשלתי, לא תתמקד, תבליט או תדגיש צד אחד של המחלוקת, אלא תציג באופן שווה את 2 הצדדים.

החתירה לעיתונאות אובייקטיבית: 
בידי מהדורות החדשות כלים רבים לחתור לאובייקטיביות, גם אם דיווח אובייקטיבי מוחלט הוא בלתי אפשרי. בין הכלים שבידי המהדורות, שנלמדו בפרק זה עד כה הם: הבחנה בין דעה לעובדה ו"סימונם" באופן גלוי, עקרון ההגינות והאיזון בדיווח וניטרול עמדת  הכתב/ת, במידת האפשר.

בניגוד לגישת המראה, הגישה המעצבת תופשת את תפקיד התקשורת כמעצבת מציאות. גישה זו יוצאת מההנחה שממילא אין בנמצא אמת אחת שניתנת לגילוי ולסיקור אובייקטיבי. אי לכך, כל הצגה של התקשורת כאובייקטיבית או כחותרת לאובייקטיביות, חוטאת בהתחסדות ובצביעות. יותר מכך, לעצם נוכחותם וקיומם של אמצעי התקשורת יש השפעה על היווצרותם ומהלכם של אירועים במציאות.

מהו ניו ז'ורנליזם?

לפי הגישה המעצבת (או גישת העיתונאות החדשה - journalism new ) התפקיד המרכזי של אמצעי התקשורת אינו לשקף את המציאות אלא לעצב אותה. תפיסה זו מצדדת בהתערבות פעילה של העיתונאי בתהליך השינוי החברתי, מתוך זיקה למערכת ערכים מסוימת שאותה הוא מעוניין לקדם. לפי תפיסה זו, העיתונאי הוא פרקליט או שליח, המבקש לקדם את המטרה הציבורית בה הוא מעוניין. מתפקידו להשפיע על קבלת ההחלטות באותו עניין. לכן מחובתו של העיתונאי להיות מעורב ולנקוט עמדה כלפי מושא הסיקור, ומן הראוי שעמדה זו תהיה גלויה לקורא/ לצופה, מנומקת ומבוססת.

בתקשורת בת זמננו, אנו רואים עיתונאים רבים הממלאים בעבודתם שליחות חברתית פוליטית באופן גלוי ומוצהר, בנושאים חברתיים ופוליטיים כמו: מעמד האישה ואלימות במשפחה (שלי יחימוביץ'), בנושא זכויות מיעוטים ועובדים זרים (עינת פישביין), מצב הפלשתינאים (עמירה הס) ועוד. דעותיהם באות לידי ביטוי גלוי וחד משמעי במאמריהם ובכתבותיהם ומציגים את המציאות במדיה מנקודת מבט סובייקטיבית.

ב- 5 לספטמבר 2006, הציג שר האוצר של מדינת ישראל, אברהם הירשנזון, במסיבת עיתונאים, את תקציב 2007 שהכין משרדו.

לפניכם קישור לכתבה שפרסם עיתון "גלובס" בנושא, כדוגמא לעיתונות אובייקטיבית:
http://www.globes.co.il/serve/globes/docview.asp?did=1000129925&fid=585

וקישור לכתבה שפרסם צבי לביא, הכתב הכלכלי של אתר Ynet, כדוגמא לניו ז'ורנליזם:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3300892,00.html