הבדלים בין "דעה" ל"עובדה".
ידיעות, חדשות, כתבות וכו' הם סיפורים, והעיתונאים הם "מספרי סיפורים" מכאן ביטויים המעריכים דיווח חדשותי במושגים של "סיפור מצוין" או "סיפור חלש" - מושגים המוכרים מעולם הספרות. הכול מתחיל מן השפה.
במציאות התקשורתית (כמו במציאות בכלל) השפה אינה שקופה כאילו הייתה אמצעי נייטרלי בלבד. אף שיש מתח קבוע בין "שקיפותה" של השפה ל"אטימותה" של השפה היא במהותה "מתערבת" "נוכחת" ו"מתווכת". (כפי שמצהיר הניו-ז'ורנאליזם במופגן כי אין שפה שקופה ואין מידע שקוף). השפה יודעת ל"העמיד פנים" כאילו היא נייטרלית ופאסיבית וכאילו אינה מתערבת בתוכן הדברים וכאילו אינה משתפת בתהליכי תקשורת על מרכיביהם: האינטרס, השכנוע והאידיאולוגיה הכרוכים בהם תמיד. מכאן שהאידיאל או הסיסמא "לתת לדברים לדבר בעד עצמם" או "דברים כהווייתם" או "ניכרים דברי אמת" מטעים ובעצם הם חלק מאסטרטגיה תקשורתית או רטוריקה המבקשות ליצור "רושם של אמת" "רושם של ממשות", של מסירת העובדות, של אי התערבות המספר-העיתונאי.
מהי עובדה?
עובדה הינה מידע בדוק, נתון קוגניטיבי, נתונים מדויקים, האירוע שהתרחש במציאות. כלי התקשורת אינם מייצרים בדרך כלל את האירועים עצמם, אלא מדווחים על אירועים שנוצרו על-ידי גורמים אחרים. כלי התקשורת "מתווכים" בין העובדות שהתרחשו במציאות לבין הציבור שלרוב לא נכח באירוע. עובדות בדרך כלל ידווחו על-ידי משפטים המכילים נתונים מספריים, משפטים המתארים באופן ניטראלי ונטול שיפוטי את המציאות.
מהי דעה?
*דעה היא פרי שילוב בין מידע על נושא מסוים המתקבל מהסביבה - נתון קוגניטיבי (שכלי), עובדה, לבין נטיות של בעל/ת הדעה, עולם הערכים שלו/ה, אמונות והנכונות שלו/ה להגיע למסקנה כלשהי לגביו.
*מקור המושג ביוונית: אפלטון הגדיר "דעה" כהיפוכו וניגודו של "ידע".
דעה: היא אמונה פופולארית, בלתי מבוססת ולא יציבה, נחשבת נחלת ההמונים.
ידע (עובדה): מייצג את הקבוע , המבוסס, המדעי, נחשב נחלת מעטים.
*עד לתקופת ההשכלה נשא המושג דעה, נוסף על המשמעות הבוחנת אותו לעומת ידע, מדע, יציבות ועומק רק משמעות אינדיבידואלית, פרטית. כלומר הדעה, היתה דעתו של היחיד, שאינו צומח בתהליך חברתי.
מהמחצית השנייה של המאה ה-19 קיבל המושג גם משמעות ציבורית, קולקטיבית: דעה הפכה להיות סברה לגבי נושא, אדם, תהליך או מצב, המקובלת בעיני רבים כאמת, כלומר: דעת הציבור.
ניתן לזהות דעה בדיווח חדשותי כאשר מזהים משפטים המכילים מטאפורות, דימויים ציוריים, ביטויים של רגשות, שיפוט חיובי ושלילי באמצעות שמות תואר, כמו: טוב, רע, יפה, נהדר, מכוער, עמדה בעד או נגד, גלויה ומוצהרת או מרומזת (סמויה).