דברי בן-גוריון על עקרון כור ההיתוך: "עם הפסקת הקרבות הוטל עלינו להסיע לארץ המונים גדולים, לשכנם להשרישם במשק, בחקלאות, בחרושת במלאכה. אנו מעלים לארץ עם יחיד במינו, מפוזר בכל קצוות תבל, המדבר בלשונות רבות, חניך תרבויות זרות, נפרד לעדות ושבטים שונים בישראל. את כל הציבור הרב והמנומר הזה מוטל עלינו להתיך מחדש, לצקת אותו בדפוס של אומה מחודשת. עלינו לעקור את המחיצות הגיאוגרפיות, התרבותיות והלשוניות המפרידות בין החלקים השונים, ולהנחיל להם לשון אחת, תרבות אחת, אזרחות אחת, נאמנות אחת, חוקים חדשים ומשפטים חדשים".

בעבר הייתה החברה בישראל מלוכדת סביב המאמץ ליצור חברה ומדינה לעם היהודי אשר מדיניות כור ההיתוך נועדה לסייע ביצירתה. כתוצאה ממאמץ זה עוצבה זהות ישראלית משותפת לחברי הקבוצה היהודית והיא "הוציאה אל מחוץ לגדר" ודחקה לשוליים את מי שאינו יהודי. בשלב מסויים (לפני כעשרים שנה) הרפה השלטון את אחיזתו בעיצוב הזהויות בעקבות תהליכים מכוונים של ביזור סמכויות, הפרטה וליברליזציה ודמוקרטיזציה (ביטול הממשל הצבאי על ערביי ישראל, השכלה וחינוך של קבוצות חלשות אשר החדירו למודעות שלהן את זכויותיהן ואת מורשתן הנבדלת). כתוצאה מכך, נחלשה הזהות המשותפת של הקבוצה היהודית והתחזקו הזהויות הנבדלות של קבוצות שונות בחברה הישראלית: בעשרים שנה האחרונות נפתח מאבק חדש על עיצוב דמות המדינה בו משתתפות קבוצות המציעות תפישות אידיאולוגיות מקוטבות: דתיים הרוצים חיים על פי ההלכה היהודית אל מול חילוניים הרוצים חיים חופשיים ממגבלות הדת תוך  זיקה לתרבות המתקדמת של העולם המערבי.   

מדיניות "כור ההיתוך" באה לידי ביטוי גם בתקשורת. בתחילתה, בשנות המדינה הראשונות, התקשורת בישראל הייתה ריכוזית ובמהלך השנים היא עוברת תהליכים  של הפרטה, ביזור וגלובליזציה, מערוץ 1, ממלכתי ומונופוליסטי, לתקשורת רב-ערוצית וגלובאלית בבעלות של תאגידי תקשורת פרטיים.  כך בהתאמה, מדינת ישראל עובדת ממדיניות "כור ההיתוך" לעבר עידן ה"רב תרבותיות".

האם תוכניות כמו "כוכב נולד", "האקדמיה לצחוק" שמשלבות בתוכן נציגים מציבורים שונים, באמת מיישמות את רעיון הרב תרבותיות? או שמע זהו זיוף?

רב- תרבותיות היא דיאלוג עם תרבויות אחרות ועם בני- אדם מתרבויות אחרות. דיאלוג זה נתפס ע"י הוגים כמעצב את זהותם של היחיד והחברה. בדיאלוג זה מגלה האדם אפשרויות חדשות שחלקן עשוי להיות רלבנטי לגביו. הוא לומד על מה שהוא כבר ועל השוני שבינו לבין חבריה של תרבות אחרת. הזהות מעוצבת ע"י יחס אל האחר. יחס זה אינו שולט ומתנשא ואף  אינו יחס של שלילה. זהו יחס שיש בו הכרה בשוני של האחר, יחד עם כבוד לאחר ולא יחס של אדישות וניכור לאחר השונה או לתרבותו השונה.

 

עם קום המדינה ניסתה ההנהגה לעצב דמות יהודית ישראלית :ה"צבר". ה"צבר" הוא תוצר של גישת "כור-ההיתוך" (מדיניות חברתית שנקבעה עם קום המדינה, אשר שמה לה כמטרה לבנות חברה חדשה ולעצב את דמותו של "הישראלי החדש "בדמות התרבות הדומיננטית בחברה). על פי תפיסת בן-גוריון יש להנחיל לעולים החדשים את מורשת היישוב :ציונות, חלוציות, אהבת הארץ וערכים מתוך התרבות המערבית המודרנית וליצור על -ידי החינוך והשירות המשותף בצה"ל-דמות של אומה ישראלית חדשה, השונה במהותה מהמסורת שהעולים הביאו מארצות מוצאם. גישה זו נבעה בעיקר מהחשש שעולים בעלי תרבויות השונות מהתרבות שאפיינה את בני הישוב היהודי בישראל לפני קום המדינה, לא ימשיכו את המורשת התרבותית של הישוב העברי. 

אולם במהלך השנים התרחשו בישראל תהליכים חברתיים ופוליטיים שהושפעו בעיקר מגלי העלייה בתקופות השונות. תהליכים אלו שינו את הרכב האוכלוסיה וכתוצאה מהם הפכה החברה הישראלית לחברה עוד יותר הטרוגנית, המורכבת מקבוצות שונות הנבדלות זו מזו מבחינת השתייכותן הלאומית, הדתית, העדתית, המעמדית והפוליטית. בשל הרכב זה מוגדרת החברה הישראלית כחברה רבת תרבויות, רב-עדתית.  היום מכירה המדינה בזכויותיהן של קבוצות שונות, בהן לא הכירה בעבר ואף פועלת לתיקון העוולות בדרכים שונות. המאבק לשוויון זכויות ולצדק חלוקתי בחברה הישראלית נמשך גם כיום.  את רעיון כור ההיתוך החליף רעיון הפלורליזם, וההבנה שיש בחברה שסעים חברתיים בין קבוצות שונות שקיים ביניהן מתח וקיטוב ויש למצוא ביניהן מכנה משותף. המכנה המשותף הוא המחוייבות לדמוקרטיה ולזכויות אדם. 

 

 

שינוי אחרון: יום חמישי, 6 דצמבר 2012, 2:14 PM