רב-תרבותיות

רב-תרבותיות הוא מושג המציין דיאלוג עם תרבויות אחרות ועם בני אדם מתרבויות אחרות. בדיאלוג הזה לומד האדם על מה שהוא ועל השוני בינו לבין חבריה של תרבות אחרת. התפיסה הרב-תרבותית יוצאת מתוך ההנחה כי אדם יכול להיות שותף בכמה הקשרים ומעגלים של זהות תרבותית.

כל אדם משתייך לשורה של קבוצות תרבותיות שונות ומגוונות הגבולות בין קבוצות השיוך הנם פתוחים. בישראל יש קבוצות תרבותיות ואתניות שונות המקיימות ביניהן יחסים דיאלקטיים.

מה מאפיין כל קבוצה אתנית/תרבותית?

1. לכל קבוצה מערכת אמונות בסיסיות מיתוסים ואתוסים ייחודיים. מכלול זה מעצב זהות -עצמית ייחודית לקבוצה וחבריה. זהות זו נתפסת כזהות שונה מהקבוצות האחרות.

2.  שלילת מי שאינו אופייני לקבוצה שלי. עולמה של הקבוצה השוללת טוב יותר,לדעתה, מאשר האחרת. [לדבר על השלילה גם בהקשר של סטריאוטיפים על עדות. המורה יוכל לומר שם של עדה והתלמידים יאמרו מה מאפיין אותה :קמצנים חכמים וכן צפייה בסרטים או תכניות טלוויזיה בהקשר הזה].

3. אין דיאלוג עם קבוצות אחרות כי הקבוצה מעצבת זהות עצמית מסתגרת בעקבות השלילה.

4. כל קבוצה נאבקת באחרת על שליטה במוסדות פוליטיים.

סקירה של 'רב-תרבותיות' לאורך שנות קיום המדינה.
בראשיתה הייתה המדינה מורכבת מקבוצות שונות אולם רק לאחרונה גברו מאפיינים הייחודיים של כל קבוצה וגברו תהליכי השלילה הנובעים מכך.

מהן הסיבות לכך?
1. בעבר הייתה החברה בארץ מלוכדת במאמץ ליצור חברה ומדינה לעם היהודי. עוצבה זהות משותפת ליהודים ומי שאינו כזה הוא "אחר" [למשל: הערבי.] הניסיון לעצב דמות ישראלי: הצבר הוא תוצר של גישת "כור- ההיתוך" [מדיניות חברתית על פי תפיסתו של בן- גוריון שנקבעה עם קום המדינה ושמה לה למטרה לבנות חברה חדשה ולעצב את דמותו של "הישראלי החדש" בדמות התרבות הדומיננטית בחברה, במילים אחרות: לקחת את כל מי שהיה כאן בארץ להתיך את התרבויות ל"ערבב" או לבטלן וליצור ישראלי חדש] היה ניסיון "להתיך" את הזהויות הנפרדות ולצקת קבוצה הומוגנית בדמות הקבוצה השלטת. תהליך זה גרם להחלשות זהותם המשותפת של חברי הקבוצה היהודית והתחזקות האחרים. לאחרונה נפתח מאבק על עיצוב דמות המדינה בו שותפים קבוצות המציעות תפיסות מקוטבות [דתיים=הלכה; חילונים=זיקה למערב]

2. שיח של קבוצות- השיח משקף תחרות והתגדרות של כל קבוצה בטריטוריה שלה.

3. המהפך ב – 77 קידם אל מוקדי הכוח קבוצות מהפריפריה. נוצרו שתי מערכות ערכיות מנוגדות: ליברליזם ויהדות.

האם יש להתייחס לחברה בישראל כחברה רב- תרבותית?
החברה בישראל הטרוגנית. הקבוצות השונות המרכיבות אותה שונות זו מזו מבחינת השתייכותן הלאומית הדתית העדתית המעמדית והפוליטית, מכאן שהחברה הישראלית היא רב- תרבותית. בישראל קבוצות תרבותיות בעלות מלאות עצמית היונקות ממורשת היסטורית.

החברה בישראל מצוייה בצומת דרכים: מצד אחד: הקבוצות השונות ייאבקו על השליטה במוסדות המדינה ואז הסכנה היא כי המרקם המחבר בין חלקי הקבוצה יישבר. המכנה המשותף ייעלם ואז תהיה כאן מדינת קהילות ומלחמת אזרחים. מצד שני: יש אפשרות של חיים בחברה רבת תרבויות שיש ביניהן שיח, דיאלוג פתיחות לאחר. אין מונופול על האמת אין טוב אחד, אלא, יש טובים רבים. במקום אימפריאליזם כלפי האחר ורצון להשתלט יש לתת מקום לאחר, להכיר בחיוניות האחר בדרך של דיאלוג ולא של שלילה.

רב-תרבותיות בתקשורת באה לידי ביטוי

בארץ - ערוץ תכלת – הערוץ הדתי, ישראל פלוס – הערוץ הרוסי, מתן אפשרות ביטוי לציבורים שונים שבעבר היו מופלים לרעה בתקשורת לקבל ערוץ ייעודי עבורם. בנוסף ניתן להתייחס לתוכניות כמו "מאסטר שף" או "סרוגים"  (תוכנית שיוצריה הם דתיים ולכן משקפת את הציבור הדתי בצורה מאוזנת  ונכונה יותר מאשר בעבר), כמו גם תוכניות ריאליטי -כנותנות מקום לביטוי עבור קבוצות שלא זכו בעבר לחשיפה תקשורתית.

בעולם – ניתן לדבר על שילובו של האפרו-אמריקאי בסדרות הטלוויזיה השונות. "משפחת קוסבי" הציגה לראשונה בטלוויזיה האמריקאית משפחה נורמטיבית של אפרו-אמריקאים. אך יש לשאול: האם זהו שינוי אמיתי ויסודי בתפיסה החברתית-תקשורתית, או שזהו רק ניסיון לתקן את חוסר השיוויון בייצוג בעבר, בלי שינוי של ממש במעמדו במציאות באמריקה של ציבור השחורים.

חישבו - האם בחירתו של ברק אובמה לנשיא ארה"ב ביטלה את הגזענות כלפי שחורים בארה"ב?